255 תפילה כפשוטה — משמע תנועת נפש מלמטה למעלה, ולא תנועה אופקית המבקשת, למשל, לאתֵר את הרוח בעולם המצוי, כלומר שירה של השתאות והתגלות וקיום אינטימי לצד הבריאה — גם הגדרת התפילה כ"בקשה מפורשת" נדמית מוגבלת מעט . אפשר שחסרים באנתולוגיה שירים העונים, למשל, על תיאורו של המגיד ממזריץ' את פעולת התפילה : לא עומד אדם ומבקש דבר זה או אחר מבוראו, אלא מקשיב ומנסה לשמוע מה מבקש הבורא ממנו, מה מחייב אותו האל לעשות . שירה מסוג זה, המבקשת על החובה ולא על הזכות, היא המיעוט באנתולוגיה, אולי בשל אופיה הווידויי, האינדיבידואלי, של רוב השירה מן המודרנה והלאה . ייתכן שאפשר ללמוד משהו על כך בדרך ההיפוך דווקא, מן הריבוי המפתיע של המשוררים המבקשים מהאל לצמצם את דמותם, להחדיר בהם איזו צניעות : "אָמֵן, שֶׁתַּעֲשֶׂה אוֹתָנוּבְּמִדָּה אַחֶרֶת, קְטַנְטַנִּים כָּאֵלֶּה, / לֹא נִרְאִים / לֹא מְבִינִים / ( . . . ) פִּצְפּוֹנִים, בְּגֹדֶל זֶרֶת, וּנְהַלֶּלְךָעַל כָּךְ, אָמֵן" ( אדמיאל קוסמן ) ; "לַמֵּד אוֹתָנוּמְתוּנִים / לִהְיוֹת וּלְהַמְתִּין" ( ישראל פנקס ) ; "עָשֵׂנִי בַּגִּלְגּוּל הַבָּא יְוָנִי / אוֹצְפַרְדֵּעַ (...
אל הספר