252 אלה . ייתכן שההיפך הוא הנכון . אולי הקריאה בשירה זו דרושה כדי להיפגש באופן ישיר וספונטני עם הדהרמה, עם החוכמה ונדיבות הלב שמציע הבודהיזם . בעצם, יאמרו מורי הזן, אין הבדל בין השניים, בין התורה ובין ביטוייה החיים . "קְרִיאוֹת הַקּוֹפִים / מִן הַפְּסָגוֹת / מְהַדְהֲדוֹת בָּעֵמֶק בְּרַכּוּת / לִדְרָשָׁה זוֹ / הַקְשֵׁב הֵיטֵב", מציע דוגן ( אם כי אפילו הוא מסייג, או מציע לא להיאחז בקסם : "רַבִּים הוֹלְכִים שֶׁבִי / אַחַר יָפְיוֹשֶׁל סוּס / הַדּוֹהֵר בֵּין צִלְלֵי שְׁקִיעָה / אַךְמְעַטִּים הֵם / הַמַּשִּׂיגִים אֶת הַדָּהַרְמָה" ) . שירת הזן מזוהה לרוב במערב עם הייקו, שיר של שלוש שורות ומספר הברות קבוע . השירים המכונסים בקובץ 'בתוך השלג הדק' אינם משתייכים לסוגה זו, אלא לאֵם הסגנונית שלה, הטאנקה, בת חמש השורות ( הראשונות שבהן התנתקו בחלוף הדורות והיו להייקו ) . אמנם הקִרבה בין שתי הסוגות מרובה, בעיקר בתיאור הטבע התמציתי והלך הרוח העולה ממנו, אבל להבדיל מן ההייקו הכמו- אובייקטיבי, שתי השורות הנוספות מאפשרות לכותבי הטאנקה חיווּי, פרשנות וביטויים ישירים של רגש . על כן, הטאנקה של דוגן וריוקאן מ...
אל הספר