234 דווקא ( בשיר אחר של מחמד, ורד ושור מופיעים בלילה בין גדרי התיל ) . מכל מקום, חשובה מהבחנה זו היא הסבלנות העיקשת שהעץ מטפס בה . עקרון זה של טיפוס אִטי, של התקדמות בחלל ביניים, בזמן מושהה, באין-ברירה, והאקטיביוּת שבהמתנה זו, שבים ומופיעים בשירי הלקט . "הַחַלּוֹן שָׁבַת, אַךְהֶחָלָל / עוֹדֶנּוּמְהַלֵּךְ", כותב אחמד דחבור ( יליד 1946 , חיפה ) , וח'אלד דרוויש ( יליד 1956 , רמאללה ) מפורש יותר : "הָעוֹלָם כֻּלּוֹעָגַן בַּנָּמֵל : / הַשְּׁבִילִים וְרֵיחַהַתְּאֵנִים, / עַלְמוֹת הַשִּׁיר וְרִשְׁרוּשׁהַנְּחָלִים, / הָרוֹעִים וְהַחַלּוֹנוֹת / נִמְנוּם הַשָּׁהִידִים וְעִטּוּרֵי הַמִּטְפָּחוֹת, / הַדְּגָלִים וּצְלִילוֹהַצָּרוּד שֶׁל הֶחָלִיל . / כִּסּוּפֵנוּעָגְנוּ בַּנָּמֵל וְטֶרֶם הִגַּעְנוּ . / כִּסּוּפֵנוּעָגְנוּוְאָנוּלֹא הִגַּעְנוּ" . אותה התקדמות סבילה בזמן ביניים מרמזת אולי אל עקרון הצוּמוּד הפלסטיני — ההיאחזות הסבלנית, העיקשת, באדמה העתיקה, שלעומתה תופעות אחרות, והכיבוש ביניהן, נראות ארעיות . זהו עקרון ישן נושן, שיש בו איזו חכמת זקנים, ואולי לא במקרה הוא מאפיין את המבוגרים יותר מבין המ...
אל הספר