200 צביה ליטבסקי להציג צמיחה זו של היפה מתוך הנורא, של המאיר מתוך האפל, כסובלימציה העומדת ביסוד היצירה האמנותית . הסובלימציה על פי פרויד הנה הסטת הדחף העיוור מהמושא הישיר שלו, שהתרבות הטילה עליו איסור, אל סיפוקו דרך אובייקט מרומם ונעלה, קרי, מעשה האמנות . הרומן האחים קרמזוב של דוסטוייבסקי, כדוגמה להנחה זו, מהווה סובלימציה של התשוקה לרצח אב . דרכי הסובלימציה הן מורכבות, דקות ובלתי ניתנות לפענוח מלא . המרחב המשתרע בין הדחף הראשוני לבין התוצר האמנותי רב ועצום כתולדות התרבות עצמה . הנקודה החשובה לדיוננו כאן היא שהסטה זו אינה בגדר הדחקה . תהליך היצירה אינו 237 כמו שרירותי . הוא אינו נובע "מלמעלה", מכוחה של הפשטה . כן, אין לומר שהתוצר האמנותי הוא סיפוק תחליפי לדחף . בדרך מופלאה מבקיע הדחף העיוור והראשוני את ערוציו המסועפים אל היצירה ובתוכה . הלנה כבִתם של זאוס ונמסיס משולה לאידיאל היופי של יצירת האמנות, שמקורותיו מצויים ברבדים הקיומיים הטרום-תרבותיים, האפלים וההרסניים . מכאן גם ניתן להעניק משמעות לעובדה שהיא בקעה מן הביצה לא כתינוקת, אלא כדגם זעיר ומושלם של אישה בשלה . זו דרכו של המיתוס להצב...
אל הספר