251 יום ששי 45 . 3 . 16 שלום לך, יקירי, [ . . . ] קשה לכתוב . הלב לא שקט ואין מלים בפי . כרגע אני יכולה להשתמש באותו ביטוי שכתבת במכתבך האחרון . אנו, נשיכם, מסתובבות, עובדות ומדברות ובלבנו החרדה התמידית לבאות . לא מדברות אנו — אלא מביטות אחת על השנייה ובלבנו הדאגה התמידית . אצלי, חוץ מדאגת בעל, נתווספה דאגה שאין לי אפשרות כלל להגדירה אם היא יותר גדולה או אותו הגודל — הבן . כנראה, שבקרוב בקרוב הוא יהיה אתך יחד . הם גמרו את האימונים העיקריים בהצלחה רבה וזזו קצת מהמחנה הראשון, כנראה ששמואליק גם לא יבוא לפסח . די עצוב [ . . . ] כן, עברה שנה . היה פורים והנה מתקרב גם הפסח . זוכרת אני היטב את הפורים של שנה שעבר . זוכרת אני היטב גם את ה"אוריון" מלפני יותר מעשרים שנה . אני יכולה בביטחון גמור לגשת לאותו מקום איפה ששכבנו באותו לילה . . . מאור הכוכב הזה משרה עלי מצב רוח טוב כשאני רואה אותו . ידיד ותיק . . . עשרים שנה עברו . . . זאת היא דווקא תקופה לא קצרה . משמח אותי רק דבר שעוד כמוך איני מרגישה בגילי ובשנותי המרובות . עוד די קלה אני ובכלל לא זקנה — ככה נדמה לי, בכל אופן . מרגישה הרבה ומתגעגעת עו...
אל הספר