125 מיתולוגיות ארגוניות של חוויה, טוען לואוולד, אינו נעלם לעולם ( שם : 40 ) . בתהליך המשני, טוען לואוולד, מתארגן המרחב ההתייחסותי, ומתכוננות ההבחנות של זמן ומרחב . התהליך המשני אינו נובע בספונטניות מעצמו ; הוא מוצג בפני התינוק על ידי הדמויות שמטפלות בו . כל הדיכוטומיות שאנו מקבלים כנתונות מראש, כמאפיינים הבסיסיים של הדרך שבה העולם קיים, הן הבניות מורכבות . הן צומחות לאיטן בשנותינו הראשונות ופועלות כשכבה מקבילה של ארגון חוויה, שמלווה את החוויה שיוצרת האחדות הראשונית, המקורית, ומתקיימת לצידה ( שם : 77 - 78 ) . בילדות המוקדמת, טוען לואוולד, פנטזיה ומציאות אינן נחוות כמנוגדות זו לזו ואפילו לא כנפרדות זו מזו . למעשה, הן חודרות זו אל זו . החוויה המוקדמת כוללת תחושה של היקסמות, וההסתגלות הגוברת של הילד לעולם המוסכם של מציאות אובייקטיבית מלווה בתחושה של התפכחות בלתי נמנעת מתחושת ההיקסמות . גם בהמשך החיים, בריאות נפשית מבחינת לואוולד היא מצב שבו הפנטזיה מהלכת קסם על האובייקטיביות, והעבר מעשיר את ההווה . לדידו, הקביעה שהעולם האובייקטיבי הוא המציאות היחידה, האמיתית, היא טעות גורלית, שהפכה לנורמה ...
אל הספר