מלחמת הרחובות והבתים 488 כלל להתיישב בשטחי ההפקר שמחוץ לחומות העיר, או בימינו, על שאריות קרקע שסביב התשתיות הציבוריות . קשת האפשרויות העומדת לרשותם רחבה, החל מ"הזון״ וה״בידונוויל״ דרך ה״סלאם״ וה״שאנטי-טאון״ ועד ה״פאבלה״ . לפעמים, כמו בביסטר, בדרום-אפריקה, בהודו ובישראל, הלא-רצויים נאלצו לספוג פתרונות כפויים ואפילו כליאתיים, גירוש ויישוב מחדש, מחנות פליטים, מחנות מעבר, מחנות מעצר, ואפילו פתרונות חוץ-טריטוריאליים בצורת בנטוסטנים או מובלעות . המקומות שהמטרופולין מקצה לאוכלוסיות הלא-רצויות יכולים להיות רחוקים או קרובים, הם עשויים להיות ממוקמים או מוקמים בתוך העיר או מחוצה לה, לידה, מאחוריה ולפעמים אפילו מתחתיה . לעתים קרובות הם נסתרים מעין, אך הם תמיד קשורים אליה בעבותות ברזל ומקיימים איתה אינסוף קשרים . כל המקומות הללו יחד מהווים אולי מעין עיר אחת, אבל זו עיר מבוזרת לגמרי . מדובר בדרך כלל במרחבים מבותרים, מנותקים זה מזה, מפוררים וקרועים-מבפנים, המורכבים משיירי טריטוריות, מובלעות, איים ופיסות שטח שנותרו או שצמחו בין התשתיות שנבנו על גבן . זוהי ה"טרה" של העיר, כל מה שלא תוכנן, מה שאולי יתוכ...
אל הספר