להיכנס לבונקר 451 ב - 1784 , ענתה בעיקר על צורך פיסקלי . חומה היקפית זו, שאורכה 24 קילומטרים וגובהה המרבי 3 מטרים, היתה מצוידת בשערים ( או ״מחסומים״ ) שעוצבו בידי הארכיטקט קלוד – ניקולא לדו ( למשל הרוטונדה של לה – וילט, או לשכת המס בכיכר נַסיוֹן ) . משקיף חד אבחנה בן התקופה, סבסטיאן מרסייה ( Mercier ) , כתב אז את השנינה הפופולרית בעניינה : ״החומה התוחמת את פריז, גורמת לפריז למחות״ ( ״ le mur murant Paris, rend Paris murmurant ״ ) . עדות לחוסר הנחת התופח ולמהפכה שבפתח . . . הגעת הרוסים לבירת צרפת ב - 1814 , בגלל היעדר ביצורים יעילים, גורמת לכמה חברי פרלמנט לדרוש, החל מ - 1818 , חומת מגן . אולם רק ב - 1840 , תחת הלחץ של אדולף תייר, מחליטים לבנות חומה חדשה באורך 39 קילומטרים . היא לא תמנע את התבוסה לפרוסים ב - 1870 , וזה יגרום לחברי הפרלמנט לדרוש את הריסתה, אך החלטה על כך תתקבל רק באפריל 1919 . גם ללא הביצורים שלה, הכביש המהיר הפריפרי המקיף את פריז משמש כמעין חומה לא – חדירה עבור הולכי הרגל בין הבירה ופרווריה, ומבדיל בין מה שהוא intra - muros , בתוך החומות, ובין מה שהוא extra - muros , מח...
אל הספר