העיר כשדה קרב

מלחמת הרחובות והבתים 52 הארטילריה והתחמושת בוָנְסֶן בנימוק שאסור שמשאבים חיוניים כמו תחמושת ומצרכים יימצאו ״מאחורי האויב״, הוא רואה לנגד עיני רוחו את הגאוגרפיה המקוטבת של העיר, ויודע היטב שבין בסיס הצבא הגדול שבוונסן הממוקם ממזרח לפריז ובין בסיסי השלטון העיקריים הממוקמים במערב העיר והלאה משם בוורסאי, מפרידה ״החגורה האדומה״ העבה של שכונות הפועלים שממזרח לקו המשווה המעמדי של פריז : שם, בחלקה המזרחי של העיר - וממערב לוונסן - נמצא האויב, וממש לא כדאי להשאיר מאחוריו את מאגרי התחמושת . אך כפי שילך ויתבהר, העימות המעמדי בתוככי העיר טומן בחובו גם עימות עקרוני יותר, בין העיר והמדינה : פריז אינה צרפת, ובין חיי העיר וריבונותה של המדינה שוררים איבה וניגוד מובְנים . מצד שני, בלי פריז אין צרפת, ומי שרוצה לשלוט בצרפת צריך לשלוט בפריז . מצד שלישי, פריז העממית ואזרחיה היו אותו ציבור שעלה על הבסטילייה ואחר כך הפיל את הרסטורציה, וכל אחד ואחת מהם, עד ה״טיפוס הפריזאי הקטן״ ( p’tit type parisien ) האחרון שבהם, מגלמים באופן אחר, סמלי, מוסרי, את רוחה של צרפת . עובדה זו היתה ידועה היטב לא רק לשליטיה המתחלפים ש...  אל הספר