"כבר אז הבנו כי לא די בזעקה . יש למצוא צורה לזעקה, שאם לא כן היא תישמע כטירוף, חמור יותר — כזיוף" . אהרן אפלפלד במהלך המאה ה - 20 , בעיקר בעקבות השואה, הפך מעשה העדות למרכיב מרכזי בגיבושם של הזיכרון הקולקטיבי ושל האחריות המוסרית לזיכרון זה . ספר זה דן באותה הזעקה שהזכיר אפלפלד בציטוט לעיל . במרכזו דיון בטיבה של העדות הפואטית, השונה באופייה מעדויות אחרות . כפל פנים חבוי בעדות זו, המאפשר לה לבטא את רגע השבירה, ובה בעת להבנות את השפה השבורה ולתכּן באמצעותה מציאות חדשה . העדות הפואטית יכולה להכיל את מה שלא ייאמן ואת מה שאינו ניתן לייצוג, לגעת בחומר הרוטט של החוויה האסונית ולדבר אותו . הספר עוסק בסוגיות של ייצוג הטראומה בשפה הפואטית ובאסטרטגיות פואטיות שונות שמתוכן מבצבצים מבנים שונים של מגנונים נפשיים, ודן בהרחבה בטקסטים של שלושה יוצרים : אהרן אפלפלד, ק . צטניק ופרימו לוי . בכל אחד מהפרקים נבחן הסגנון הייחודי של הכותב וכן אסטרטגיות ההגנה הטקסטואליות - פואטיות שלו . לשון האש : עדות פואטית על הטראומה של השואה הוא לעניות דעתי הספר החשוב, השיטתי והבהיר ביותר על מדף הספרים שעניינו הבחינה הסגנונ...
אל הספר