222 ורד בר ( Adizes ) כותב : "התשובה לשאלה אם התנהגות מסוימת הינה בעיה או לא, מותנית בקביעה אם התנהגות היא נורמלית או לא נורמלית לשלב מסוים בחיים . זה נכון לגבי אדם פרטי, כמו לגבי חברה עסקית . במילים אחרות, כדי להצליח בניהול צריך להבחין בין בעיות נורמליות, הצצות בכל ארגון בשלב מסוים של התפתחותו, לבין בעיות א-נורמליות או חולי, שעלולים להוביל למוות" ( עמ' 25 ) . מכאן שהשאלה אם קיימת תרבות דיסוציאטיבית בארגון או לא, והאם היא שפירה או לא, תלויה במטרות הארגון, בבעיות אשר הארגון מתמודד עימן, בגיל הארגון ובאופיו . ארגונים בעלי דיסוציאציה מובנית שפירה הם אותם ארגונים אשר בהם הדיסוציאציה מהווה למעשה מנגנון העוזר לארגון להגשים את ייעודו . בהתאמה, עובדי ומנהלי הארגון צריכים להיות בעלי יכולת גבוהה להכלת הדיסוציאציה . מנגד, ישנם ארגונים אשר הדיסוציאציה שלהם מהווה מנגנון הגנה הבולם אותם מהגשמת ייעודם . דוגמה לדיסוציאציה מעין זו תהיה דיסוציאציה בין העובדים לבין חזון הארגון, בין הנרקיסיזם הניהולי לבין יעדי הארגון, בין המחלקות השונות בארגון, או בין העובדים או המוצר לבין לקוחות הארגון . להלן כמה ציטוטים...
אל הספר