ב. בין הטבעי והעל־טבעי

פרק ט – בין השיטין : תורת הנבואה 9 הראשונה, היא דעת ההמון והפתאים, האל מחיל שפע נבואי על מי שבחפצו לעשות כן, יהא זה מלומד או בור, ולחוכמתו של האדם אין כל משמעות לעניין זה ובלבד שלא יהא אדם רע ; לפי תפיסה זו, הנבואה היא תופעה על-טבעית . על פי הדעה השנייה, היא דעת הפילוסופים, הנבואה היא שלמות בטבע האדם המושגת לאחר שהאדם הכשיר עצמו והשלים את שכלו ומידותיו, ועליו להיות גם בעל כוח מדמה חזק . לפי תפיסה זו, הנבואה היא תופעה טבעית ולא ייתכן כי מי שמילא את התנאים הנזכרים לא יזכה לנבואה . לבסוף, הדעה השלישית, שלפי הצעת הרמב״ם היא דעת התורה, אוחזת בשיטת הפילוסופים למעט הסתייגות אחת : הנבואה היא אכן תופעה טבעית החלה על האדם לאחר שהשלים את ההכנות הדרושות, אלא שביכולת האל למנוע את השגת הנבואה למרות היותה תופעה טבעית ומוכרחת . לפי תפיסה זו, מניעת הנבואה 5 אם האל לא מונע זאת, הנבואה היא שלמות טבעית מהראוי לה היא פעולה ניסית . לאדם המושגת אחר שהשלים את ההכנות הנדרשות : שלמות המידות, שלמות השכל, 6 ושלמות הכוח המדמה . תפיסת הנבואה כתופעה טבעית, כפי שהרמב״ם הציגהּ, לא התקבלה בקרב כל הפרשנים היהודים בימי ה...  אל הספר