פתח דבר 10 במגילת אסתר מוזכרים "סופרי המלך" שתפקידם היה "להעתיק" את צווי הממלכה למאה עשרים ושבע שפות : וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן, בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל הַיְּהוּדִים וְאֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה, מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשֹׁנוֹ ( אסתר ח, ט ) . בצוות העצום שהביא איתו נפוליאון למצרים מוזכרים ה"דְרָגוֹמָנִים" — שיבוש של המילה תֻּרְגֻ'מַאן ( ترجمان ) בערבית ( ששורשה כנראה מאכדית ) , שחדרה בימי הביניים לשפות האירופיות וחזרה בתנועה סיבובית לקוסמולוגיה הלשונית הערבית . וכך הלאה, בזמנים ובהקשרים שונים ניתן למצוא שלל הגדרות וכינויים כמו לחשנים, מתווכים לשוניים, משכתבים, מפענחים, מדובבים ומתורגמנים . בשלב זה אתייחס לכל הכינויים הללו בשם המכליל "פועלי תרגום" — כדי שלא להתמסר עדיין להגדרות המצמצמות שהתמסדו בעת החדשה . הכינוי "פועלים" מתייחס בחלק הראשון של הספר...
אל הספר