176 | כלואות : שתלטנות קיצונית בזוגיות ( ראו למשל : 1997 , Fischbach & Herbert ) . גם מן הראיונות עלה כי הנשים פיתחו תלות וחשדנות, אשמה ופחד מתמיד, וכי הן הרגישו מוחלשות, מאוינות ובלתי נראות, כמי שחוות טראומה . בין שבני זוגן האשימו אותן בכל, ובייחוד בפירוק הקשר, ובין שהסביבה האשימה אותן והטילה עליהן את האחריות למשבר — שהרי הגברים נחשבו בני זוג למופת — מרואיינות סיפרו שפיתחו תחושת אשמה כבדה . תחושת אשמה זו ככל הנראה שירתה את בני זוגן, כפי שניתן לראות בדברים אלה : חשוב לי להדגיש שהאלימות לא הייתה פיזית . שזה עוד יותר היה מבלבל ומתסכל . כי הוא לא היכה אותי . אז את גם מרגישה אשמה [ בוכה ] . . . הייתי דוחפת וכאילו, תגיד לי מה הבעיה, תגיד לי, תגיד לי, ובסופו של דבר הצלחתי למצוא . כי אם את דוחפת מספיק, את אשמה בסוף . ( ג'ודי ) אני נסעתי בכל הארץ, וכל מי שייתן לי רק את התשובה הזאת מה אני לא בסדר ואני אשמה . ז'תומרת כל הזמן אני אשמה . כל מה שקורה, אני אשמה . כל מה שלא טוב, אני אשמה . ( ליאת ) וכאילו, אולי אפילו תחושה של . . . אני חשבתי שאולי אני לא הייתי בסדר שככה הוא התנפל עליי . אולי הוא הרגי...
אל הספר