גורל, אלוהים ואדם במסורת היהודית 106 השבעות . ניתן לראות בכך נטרול של היסוד האלילי, אך ניתן גם לשער שהמלחים אוחזים בתפיסה שיש כוח מנטי בגורלות עצמם ושקיים מִתאם קוסמי בין נפילת הגורל לאשמה ואין צורך בהתערבות רצונית כלשהי כדי שתעלה תוצאה נכונה . בדומה לשימושים בגורלות בנביאים הראשונים גם כאן הגורל משמש כלי יעץ לחשיפת האשם, אך אינו מסיים את העלילה . אין מדובר כאן במעמד שיפוטי ממוסד . המלחים מטילים גורל באופן ספונטני באמצעות גורלות שעמדו לרשותם בספינה . יש לשים לב שבדומה לסיפור עכן, גם על פי סיפור זה ייחוס האשמה באופן סופי ליונה מבוסס על דיון בין המלחים, על הודאתו ועל בקשתו מהם להשליכו אל הים . כללו של דבר, הגורל מוצג ככלי מנטי מוצלח אשר משמש את מטיליו אך אינו מכפיף אותם להכרעותיו . בניגוד לגורלות הכוהניים אשר יוחדו בשם 'אורים ותומים', ניתנו באופן פריווילגי לכוהנים ושימשו רק את המנהיג, כאן מצוין השימוש בגורלות על ידי גויים-הדיוטות, באמצעות גורלות זמינים . מסיפורו של יונה משתמע נוהג רווח וחוצה תרבויות של שימוש בגורל כאמצעי מנטי שאינו נשלל על ידי הסופר . אופיים של הגורלות והשימוש בהם הוא עמ...
אל הספר