8 הצעירות, ומדבריה משתמע שאמנם חל שינוי — אבל שמהותית, הדברים עומדים בעינם : גם הסופרות הצעירות שבאו זה מקרוב ( רונית מטלון, אורלי קסטל-בלום, יהודית קציר, סביון ליברכט, לאה איני, אילנה ברנשטיין ואחרות ) לא יצליחו היכן שהיא נכשלה, לא יוכלו לחרוג באמת מן התחום הצר שהוקצה לכתיבתן של נשים . מן הבחינה הזאת, כל כמה שהמסות הן מסמך תיעודי, בן-זמנו, כך הן מצביעות על דפוס קבוע, על-זמני, בספרות העברית ואולי בכלל בחברה הישראלית . כהנא-כרמון מצטיירת במסות אלו לא רק כמעין גלגול נשי ומודרני של דון-קישוט אלא גם ככזה של המדינאי הרומי קַאטוֹ הזקן, שנהג לחתום כל נאום שלו באמירה, "ואת קרתגו יש להחריב", גם אם לא עסק כלל בעניין זה . היא מודעת לכך שדבריה עשויים לצרום לאוזן או לעין ואף להישמע תלושים, ואף על פי כן היא שָבָה וחוזרת עליהם מתוך שכנוע פנימי עמוק . החֲזרות המסוימות שיש בדבריה, בחלקן הן טכניות — אילו היה סיפק בידה לערוך בעצמה חטיבת מסות זו למקשה אחת, אולי הייתה משמיטה את חלקן — אבל נדמה שביסודן החזרות הן מהותיות . הן עצמן מעשה של סירוב, של התנגדות, של התעקשות . מן הבחינה הזאת, הן צוהר אל עומק הטקסט,...
אל הספר