לכאורה אפשר היה להתנחם בכך שחרף נפתולי הבירוקרטיה וביזור הכוח, בסוף הכל נסגר בתוך המשפחה . אז לא בדיוק . כי יש גם ממשלה, וחרף "החופש האקדמי" גם לה יש מה להגיד, היום יותר מתמיד . מידת הפיקוח הממשלתי על המוסדות להשכלה גבוהה אינה אחידה, והיא קשורה למבנה הפוליטי ולמסורת ההשכלה בכל מדינה . עם זאת, גם במדינות החופשיות ביותר המוסדות נתונים לפיקוח של גוף ממשלתי כלשהו, שפועל לרוב בחסות משרד החינוך או משרד המדע . בישראל ובמספר מדינות אפריקאיות הגוף הזה מכונה "המועצה להשכלה גבוהה" ( מל"ג ) , בגרמניה "המועצה המדעית" ובבריטניה "הוועדה לתקצוב האוניברסיטאות" . תפקידו לקבוע את מדיניות ההשכלה הגבוהה במדינה, לפקח על המוסדות, לאשר פתיחת מוסדות ( וגם שימוש בתארים כגון "אוניברסיטה", "מכללה", "מכון", "פקולטה" ) , להסמיך מוסד להעניק תארים אקדמיים, להקצות תקציבים ייחודיים למוסדות או לדיסציפלינות מסוימות, בהתאם לצרכים ולסדרי העדיפויות המשתנים של המדינה, ולפעמים גם לאשר תוכניות לימודים . בחלק מהמדינות הרגולטורים הם פקידי ממשלה, ובמדינות אחרות זוהי מועצה ציבורית, שהרכבה שונה ממקום למקום . הצורך לפקח על המוסדות ל...
אל הספר