אפשר שאחד מן היעדים הגדולים והחשובים ביותר של התנועה הציונית לא נגע לתחום הפוליטי , הטריטוריאלי או הלאומי , אלא לעניין הרוחני : להתחדשותה של התרבות העברית . קשה להפריז בערכה של ההתחדשות התרבותית הזו , ואי אפשר להימנע מלהעריך ולהעריץ את המאמץ הרוחני והיצירתי שהוקדש לה . פרק זה מבקש למקם את לוינס במעין - דיאלוג מורכב עם היצירה העברית ועם התרבות היהודית המתחדשת בארץ . הדיון הזה נעשה משני הפנים גם יחד : מצד אחד , הוא מעין כתב ביקורת חריף על דרך הכתיבה והיצירה של לוינס . מן הצד השני , הוא מבקש לתת מבט אוהד ולהתבונן בעין טובה על היצירה העברית שבארץ ישראל . הביקורת נוגעת בראש ובראשונה לשפה הזרה שבה בוחר לוינס לממש את יצירתו , ומכאן גם להציב את סימני השאלה על אפשרות הפנמתה של משנתו לתוככי השיח הישראלי . אך בו בזמן , ראוי לתת את הדעת ואת תשומת הלב לחשיבות של העברית , ולהתפעלות של לוינס מכוח היצירה היהודית החדשה , ובעיקר מכוחה המיוחד של השירה העברית . ועדיין , בעין שואלת ודורשת לשמר את חכמת התלמוד , את לשון העבר של המסורת היהודית . ' " היהדות המתורגמת ' לעולם הפסדה מרובה משכרה " ) ביאליק ( " אם ...
אל הספר