על המצווה לייבם את אשת אחיו מאביו כשמת בלי זרע כתב ר׳ בחיי בפירושו לדברים כה , ט : ״ועל דרך הפשט בטעם מצות היבום , כדי שישאר הממון בבית המת ולא ימשול זר על אשתו ועל נכסיו , כענין שכתוב : לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר , כי בזה אומדים דעתו של מת , כי הוא רוצה שימשול אחיו על נכסיו ועל אשתו יותר מאחר , כיון שאין לו זרע שיירשנו״ . אבל לפי הדין נכסיו נופלים מכל מקום בירושה לאביו , ואם אין לו אב לאחיו , ואינם נופלים ביד זר . ולא עוד אלא שלדעת רבי יהודה , גם היבם אינו יורש את נכסי המת אלא אבי המת ( משנה יבמות ד , ז ; דף מ ע " א ) , ולפי מסורת התוספתא בדברי רבי יהודה ( שם פ " ו ה " ג ) , אם אין לו אב , נכסים של אחים . והאשה עצמה , אף על פי שהיא אסורה על אחי המת אילו היה לו זרע ( משנה שם א , ג ; דף יג ע " א ; נה ע " א ) , משום מצוות הייבום על האח לקחתה כשאין זרע לאחיו המת , אבל אם היא אסורה על היבם באחד מאיסורי הערווה , היא פטורה מן הייבום ומן החליצה , ופנויה היא להינשא לזר . ואם היו למת שתי נשים או יותר , והיתה אחת מהן ערווה על אחיו , לדעת בית הלל , שאר הנשים גם הן אסורות להתייבם והן פטורות מן ...
אל הספר