לעניין ניתוח התרבות והאמנות , הדמות החשובה ביותר באסכולת פרנקפורט היא זו של תיאודור אדורנו . בכתביו הרבים בנושאים אלה שיכלל אדורנו עמדה תאורטית ושיטת ניתוח שעל פיהן הביקורתיות של יצירות אמנות טמונה בקשר שנוצר בין המהות הצורנית אסתטית שלהן לבין החוויה הנגרמת לצרכניהן . בכך נבדל אדורנו מניתוחים מרקסיסטיים אחרים של התרבות והאמנות , שראו את תפקידן המאשש או הביקורתי של יצירות כתפקיד מכני יותר , הנובע מן המוצא המעמדי של היוצרים , למשל , או הנעוץ במישור הנרטיבי , הסיפורי , של היצירה . במילים אחרות , פרשנים מרקסיסטים מוקדמים או אורתודוקסים נטו לטעון , כי השייכות המעמדית של יוצרים ושל אמנים בורגנים באה לידי ביטוי ביצירתם , במודע או שלא במודע , ולכן נושאות יצירותיהם אופי מאשש ומשעתק . יוצרים ממעמד הפועלים , לעומת זאת , נתפסו כיחידים שבכוחם ליצור אמנות ותרבות ביקורתיות . גישה אחרת של חקר התרבות והאמנות המרקסיסטי האורתודוקסי האמינה , כי אישוש או ביקורת מצויים בתכנים של האמנות , בהיבט הנרטיבי הגלוי שלהן . סיפור או ציור המתארים מציאות בורגנית כפי שהיא בהכרח מאששים ומשעתקים . לעומת זאת , יצירות המתאר...
אל הספר