ספרות חז"ל : גמזיות ; ערבית : ( אל ) ג'ומיז , גמיז ; יהודית תימנית : תאלוק ; יידיש : מוילבעער פייגע כינויים : תאני פרעה , תאני בר , תאנים מדבריות , תאנת אדם הראשון שימושים קולינריים : אכילת פרות חיים השקמה נזכרת פעמים רבות במקרא ובספרות המשנה והתלמוד . בתקופות קדומות גידלו את השקמה בעיקר לצורך קורותיה לחרושת עץ ובניין ובמידה מועטה יותר לאכילת פרותיה . פרות השקמה כונו בספרות חז ' ל" בנות שקמה' ( בבלי , ברכות מ . ( א"ע לדעת ר"ש ליברמן , המונח ' גמזיות' שבספרות חז"ל מתייחס לפרות השקמה והחרוב , שפרותיהם גדלים על הבדים העבים . חז"ל התייחסו לפרות השקמה באופן אמביוולנטי . מחד גיסא , הם נמנו עם ה'קלין שבדמאי , ' פרות מאיכות ירודה , שלא חייבו בעליהם לעשרם במקרה של ספק אם עושרו , משום שהכהנים לא היו מעוניינים או לא מקפידים לקבלם ( משנה , דמאי פ"א . ( א"מ מאידך גיסא , אם ' סוטפו' ( ראו הסבר להלן ) פגי השקמה והפרות היו טובים למאכל , חל חיוב לעשרם במצב של דמאי ( דמאי , שם . ( פרות שלא עברו תהליך של סיטוף , נחשבו הפקר ולא חויבו במעשר . הרקע ליחס הדיכוטומי לפירות השקמה נובע מהבדלים בזניה . במקומות
אל הספר