גזר הגינה ( Daucus carota )

לשון חז"ל : אסטפניני ; ערבית : ; יידיש : מיערין שימושים קולינריים : אכילת גזר חי , מבושל או מוחמץ , הכנת קינוחים ( יידיש : צימעס ) הגזר נחשב לגידול תרבותי עתיק , והוא היה מוכר בתרבות החקלאית בתקופה הרומית העתיקה . יש המזהים אותו עם ה'אסטפנינין' שבירושלמי ( למשל , דמאי פ"ב ה"א , כב . ( ג"ע חלק מהפרשנים בימי הביניים זיהו את הגזר עם הנפוס שבמשנה . במאה ה 17 ציין טוביה הכהן את שמותיו : " פאסטינאקה . גיזיר . מין לפת . " הכינוי ' גזר' ( שמקורו בערבית : ג'זר ) ודיון בברכתו נמצא לראשונה בתקופת הגאונים בחיבור ' הלכות גדולות , ' הקובע שברכתו בין חי ובין מבושל - ' האדמה . ' ממקורות הלכה החל מהמאה ה 16 ואילך עולה כי העדיפו לאכול את הגזר רק לאחר עיבוד והתקנה , וייתכן כי הרקע לכך הם זני גזר גסים וגדולים . כך , למשל , רבי ישעיה הלוי הורביץ ( 1630-1558 ) קובע : " אותן לפתות שקורין רובי"ן או מערי"ן , = ] גזר ] אף על פי שטובים חיין ומבושלים , כיון שטובים יותר מבושלים מחיין , חי - מברך עליהם שהכל , ומבושלין - בורא פרי האדמה . " הגזר שימש להכנת ' צימעס , ' מאכל עממי אירופאי ידוע , ויש שהגישוהו אל שולחן ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל