ערבית : , ורד ; יידיש : רוזין ; תורכית ולדינו : קונגה , גיול , טראנדאפילאש . כינוי מוטעה : ' שושנה' חלקים אכילים : עלי כותרת , פרי ( פיקה ) שימושים קולינריים : מרקחות ממותקות , משקאות ( מי ורדים , שרבט ) הוורד אינו נזכר במקרא , והחוקרים משערים כי הזנים הריחניים בעלי שפע עלי כותרת הגיעו לארץ ישראל מפרס עם השם ורד . השימוש בוורד למטרות קולינריות תועד בכמה וכמה מקורות בספרות חז"ל . בתלמוד הירושלמי נמנו שבעה מוצרי ורדים ובהם גם מיני מאכל . במהלך ימי הביניים החל השימוש בוורד להכנת מאכלים ולמרקחות להיות נפוץ יותר במזרח הקרוב . בספרות ההלכה נידונו שניים משימושיו העיקריים של הוורד - שימושו כבושם ושילובו כרכיב גסטרונומי במטבח , במיוחד כבסיס להתקנת מרקחות ממותקות . רבי טוביה הכהן ( מץ , המאה ה ( 17 ציין את שמות הוורד בכמה שפות : " רוזה ( מלטינית . ( גיול ( תורכית . ( 63 הווישניאק קרוי על שם הדובדבנים בתורכית . wisna - לפי לעף , פלורה , ח"ג , עמ' , 175 הכוונה לדובדבן מתוק , אולם אלדרסון , עמ' 257 ובוניס , עמ' , 176 מס' 120 ציינו שהכוונה לדובדבן חמוץ . 64 על הסחר ביין דובדבנים בדובנא ראו וינריב ,...
אל הספר