הטיפול בפרנויה צריך להיות שילוב של טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי . חולים אלה קשים ביותר לטיפול , שכן עמדתם עוינת , והם מתקשים ליצור קשרי אמון עם המטפלים בהם . הטיפול בתרופות נוגדות פסיכוזה מביא לעתים להטבה בתסמונת , אך חולים רבים אינם מגיבים לטיפול זה . חולים המצליחים ליצור קשרי אמון עם המטפלים מגלים לעיתים תגובה טובה לטיפול פסיכותרפי . במצבים אלה יש חשיבות לטיפול הפסיכולוגי . חולים אלה אינם מתאימים לטיפול דינמי או לטיפול קבוצתי , וטיפול תוך יצירת קשרי אמון ופתיחות הוא חשוב ביותר . יש צורך בניסיון כדי להבין את מבנה מחשבות השווא ולהתייחס אליהן בהבנה , מבלי לקבלן . כאשר קיימת סכנה לסביבה , יש לשקול אשפוז . הסכנה הטיפוסית היא פגיעה גופנית בזולת , פגיעה זו יכולה להופיע כאמצעי הגנה מפני רודפים מדומים , או לעתים מתוך רצון לנקום באלה שגרמו לחולה את סבלו הרב . בפרנויה הקבוצתית יש מקום להפרדת הקבוצה ולמתן טיפול אישי נפרד לכל חבר בקבוצה .
אל הספר