בפתח העיון בתורת הטרגדיה של אריסטו מוטב שנתבונן במה שכתב האיש בהגדרתה של הטרגדיה בספר הפואטיקה . הוא אומר : 'הטרגדיה היא אפוא חיקוי עלילה כבודה ושלמה שיש לה שיעור' בלשון מסולסלת' ומיני הםיל סול מחולקים בין חלקיה , בדרך הפועל ולא בדרך המספר' חיקוי אשר על ידי חמלה ופחד מביא לידי הפרשתם של חלאים כאלה . ' הגדרה זו יש לה אופי של הגדרה קלאסית ; בנויה היא על פי שורת הסוג הסמוך ביותר וההבדל המייחד ( ראה לעיל' חלק ראשון' פרק שני ופרק שלישי . ( מתורת ההגדרה של אריסטו חשובים לענייננו שני רעיונות : האחד הוא' שההגדרה היא חטיבה אחת שאינה ניתנת להפרדה ; והשני : 'מתוך חל קי ההגדרה הסוג הסמוך ביותר הוא המבטא באופן הניכר ביותר את הווייתו של המוגדר' . וכך מפרש את דברי אריסטו תימאס אקווינאסי : 'המוסיף הבדל לסוג אינו כמוסיף עצם השונה מן הסוג' אלא כדבר הכלול בתוך הסוג . ' נשוב ונסתכל לאור הדברים האלה בהגדרת הטרגדיה . בהגדרה זו הסוג הסמוך ביותר הוא גופו של החיקוי ( מימסים , ( ושאר הדברים עושים את צד ההבדל המייחד . ואם לפי אריסטו ההגדרה היא הטלת אחדות' הרי עלינו לב דוק את ההגדרה כולה' ולא רק חלק אחד או פ...
אל הספר