יהודה גודמן | ניסים מזרחי מחקר זה חובר לעניין האנתרופולוגי המתרחב בשנים האחרונות בבחינת הקשרים והפערים שבין הזיכרון האישי לבין הזיכרון הלאומי המשותף . על בסיס מחקר אתנוגרפי מקיף שהתקיים במהלך שני ימי הזיכרון המרכזיים בישראל בשלושה בתי ספר תיכוניים במערכת החינוך הממלכתית היהודית , אנו בוחנים את האופן שבו מונחל הזיכרון הלאומי בתנאים של ריבוד אתנו מעמדי סמוי . באמצעות ניתוח של מה שאנו מכנים "טכניקות זכירה" אנו בוחנים את התהליכים הרגשיים , הקוגניטיביים וההתנהגותיים שמאפשרים את שזירתם של הזיכרון האישי והזיכרון הלאומי זה בזה במסגרת בית הספר . מתוך הממצאים האתנוגרפיים מתבהרים ממדיה המרובדים של עבודת הזיכרון - מורים במסלולי הלימוד השונים משתמשים בטכניקות זכירה נבדלות כדי להזמין תלמידים מרקעים אתנו מעמדיים שונים ליטול חלק בעבודת הזיכרון הלאומי . בד בבד עולה כי טכניקות הזכירה השונות ממלאות תפקיד מכונן באשרורם של מיקומים אתנו מעמדיים קיימים . כפי * מאמר זה מבוסס על המאמר שלהלן : Yehuda Goodman and Nissim Mizrachi , “‘ The Holocaust Does Not Belong to European Jews Alone’ : The Differential Use of...
אל הספר