משגיחי בית המחסה , מר באמבל והגברת מאן , הם סדיסטים המתעללים בילדים תמימים . הם ודמויות אחרות של הממסד ה'פילנתרופי' מתייחסים אל הנתונים לחסותם כאל קטינים שאפשר וצריך למשול בהם ביר חזקה ובזרוע נטויה . חלק מן הגיבורים בשתי היצירות הם ילידי ההקדש , שאינם ניתנים לזיהוי נפרד : פישקא וחבריו , כמו נעריו של פייגין , נולדו כביכול חסרי זהות ; לעומתם נתגלגלו אוליבר וביילא לביב השופכין האנושי רק משום שהוריהם הסתבכו בחייהם האישיים . אבל בהבדל מגיבוריו של מנדלי , הגורל האישי של גיבוריו של דיקנס אינו סינקדוכה למצב הכללי : כל אחד מהם הוא תוצר של נסיבות ספציפיות ולא קרבן של אילוצים היסטוריים וחברתיים . העלילה מלמדת שאין מדובר בגורל כללי שנקבע על ידי נסיבות הלידה ב'הקדש' והיא יוצאת אפוא לחשוף את נסיבות לידתו של הגיבור הראשי , שנקלע שלא בטובתו למבוי חברתי סתום . יצירתו של דיקנס פותחת בתיאור ביה המחסה לעניים ( workhouse ) שבו נולד אוליבר וממשיכה בתיאור בית היתומים שבו הוא ויתומים אחרים שכמותו מוחזקים . תביעתו של אוליבר לתוספת מזון גורמת להעברתו משם אל גורמים פרטיים : תחילה לבעל בית אכזר שהשופט הממונה מציל...
אל הספר